בחברות משפחתיות רבות, המעבר לדירקטוריון מקצועי הוא שלב חשוב בהתבגרות הארגונית. אבל כשהמנכ"ל הוא בן משפחה – או להפך, כשמדובר במנהל מקצועי חיצוני – נוצר מתח טבעי בין ניהול יומיומי לבין פיקוח ואסטרטגיה.
איך מנהלים את מערכת היחסים בין הדירקטוריון לבין המנכ"ל – במיוחד כשאחד מהם (או שניהם) בני משפחה?
המנכ"ל צריך מרחב פעולה – לא שליטה מלמעלה.
הדירקטוריון צריך מידע, שקיפות והשפעה – אבל לא לנהל בפועל.
שניהם צריכים לזכור: המטרה היא הצלחת החברה – לא מאזן הכוחות המשפחתי.
אז איך בונים מערכת יחסים נכונה, אפקטיבית – ובעיקר בריאה?
- הגדרת גבולות ברורה:
הדירקטוריון קובע מדיניות, לא מנהל בפועל.
המנכ"ל אחראי לביצוע – לא צריך "לבקש אישור" על כל צעד. - אמון הדדי:
מנכ"ל צריך לדעת שהדירקטוריון מגבה אותו ולא "עוקב אחריו בזכוכית מגדלת".
הדירקטוריון צריך להאמין שהמנכ"ל מקדם את טובת החברה – ולא אינטרסים משפחתיים. - שקיפות ודיווח מסודר:
דו"חות ברורים, פגישות סדורות ולוח KPI מוגדר – הם מונעים משברים עוד לפני שהם מתחילים. - ניהול קונפליקטים באופן בוגר:
בחברות משפחתיות, רגשות הם חלק מהמשוואה – אבל בדירקטוריון אין מקום ל"עניינים אישיים" צריך להפריד בין שיקולים עסקיים לקשרים משפחתיים
הצלחה של עסק משפחתי לא תלויה רק באסטרטגיה או מוצר טוב, היא מתחילה במערכת יחסים בריאה בין מי שמנהל את היום-יום, לבין מי שאמור להסתכל קדימה ולכוון את הספינה.