אני זוכר את ארוחות ערב יום שישי אצל סבא וסבתא שלי כאילו היו אתמול.
כל המשפחה הייתה מתכנסת סביב שולחן אחד גדול וארוך. הנכדים התרוצצו, הריחות מהמטבח מילאו את הבית וסבתא הייתה דואגת שלא יחסר דבר לאף אחד.
אבל היה עוד טקס שחזר על עצמו בכל ארוחה.
הגברים במשפחה היו מתיישבים בצד אחד של השולחן ותוך דקות ספורות השיחה הייתה עוברת לעסק המשפחתי: לקוחות, עובדים, השקעות, בעיות, החלטות.
בהתחלה זו הייתה רק הערה קטנה, אחר כך עוד שאלה ואז כבר התנהל דיון שלם.
בשלב מסוים סבתא הייתה עוצרת את כולם ואומרת בקול שכבר הכרנו היטב.
מספיק לדבר על העבודה. זו ארוחה משפחתית.
לרגע היו מחליפים נושא, שואלים את הנכדים מה שלומם, מדברים על בית הספר, מחייכים.
אבל ברגע שהארוחה הסתיימה כולם היו קמים עוברים לחדר העבודה של סבא. סוגרים את הדלת הגדולה וממשיכים בדיוק מאותה נקודה שבה הפסיקו.
כילד לא הבנתי למה סבתא מתעקשת כל כך.
היום אחרי שנים כמנכ״ל, כשותף, כדירקטור וכיועץ לעסקים משפחתיים אני מבין שהיא בכלל לא ניסתה להפסיק שיחה על העבודה.
היא ניסתה לשמור על המשפחה.
זו אחת התובנות החשובות ביותר שלמדתי על עסקים משפחתיים.
הבעיה אינה שמדברים על העסק.
עסק משפחתי הוא מקור לפרנסה, לגאווה, לזהות. לעיתים גם להגשמה אישית. טבעי שהוא יעלה בשיחות המשפחתיות.
הבעיה מתחילה כאשר העסק משתלט על כל מרחב משפחתי.
כשאין יותר ארוחת ערב בלי דיון על עובדים, כשכל חג הופך לישיבת הנהלה וכשכל מפגש משפחתי הופך לעוד הזדמנות לקבל החלטות עסקיות.
באותו רגע הגבולות מתחילים להיעלם.
פתאום כבר לא ברור אם מדברים כבעלי מניות, כמנהלים, כאחים, כהורים או כילדים.
זהו הטשטוש שמאפיין עסקים משפחתיים רבים.
לא בגלל שמישהו מתכוון לכך. אלא משום שהמשפחה והעסק חולקים את אותם אנשים. את אותם רגשות ואת אותה היסטוריה.
הבעיה היא לא הקירבה אלא היעדר הגבולות!
הקירבה המשפחתית יכולה להיות יתרון עצום.
היא יכולה לייצר אמון, מחויבות, מהירות בקבלת החלטות ונכונות להקריב למען העסק.
אבל אותה קרבה בדיוק עלולה להפוך לחולשה כאשר אין כללים ברורים.
כאשר כל נושא עסקי יכול לעלות בכל זמן ובכל מקום, אין יותר מרחב מוגן.
אין זמן שבו אפשר להיות רק אבא ובן.
רק אחים.
רק סבא ונכדים.
במקום זאת כל מפגש הופך להמשך ישיר של יום העבודה.
איך שומרים גם על העסק וגם על המשפחה?
אחד הכללים החשובים ביותר שאני ממליץ לכל עסק משפחתי לאמץ הוא ליצור גבולות ברורים.
לקבוע מתי מדברים על העסק.
לקבוע מתי לא.
להגדיר פורומים מסודרים לקבלת החלטות.
ולהחליט אילו נושאים שייכים לישיבת הנהלה. אילו נושאים שייכים לבעלי המניות ואילו נושאים אינם צריכים להיכנס כלל לארוחה המשפחתית.
המטרה אינה להרחיק את בני המשפחה מהעסק.
המטרה היא לאפשר לכל מערכת לפעול במרחב המתאים לה.
העסק זקוק לדיונים מסודרים, לנתונים, לאחריות ולהחלטות ברורות.
המשפחה זקוקה גם לקרבה, להקשבה, לזיכרונות משותפים ולרגעים שבהם אף אחד אינו צריך להוכיח את עצמו כמנהל או כבעל מניות.
במבט לאחור אני חושב שסבתא שלי הבינה משהו שלקח לי שנים להבין.
היא ידעה שהעסק חשוב מאוד.
אבל היא גם ידעה שאם לא נשמור על המשפחה בסופו של דבר גם העסק ישלם את המחיר.
היא לא ביקשה שהעסק ייעלם מהחיים.
היא רק ביקשה להשאיר סביב השולחן מקום אחד שבו המשפחה תוכל להיות משפחה.
בדיעבד זו לא הייתה רק בקשה של סבתא שרצתה ארוחה שקטה.
זו הייתה תובנה ניהולית עמוקה.
האם זה קורה גם אצלכם?
האם המפגשים המשפחתיים שלכם הופכים לעיתים קרובות לישיבות עבודה?
האם יש אצלכם זמן ומקום שבו בני המשפחה יכולים להיות יחד בלי לדבר כלל על העסק?
כאשר מתעוררת מחלוקת עסקית האם היא נשארת במשרד או שהיא ממשיכה גם לארוחות השבת, לחגים ולמפגשים המשפחתיים?
אם עניתם כן על אחת מהשאלות האלה ייתכן שהגיע הזמן לשרטט מחדש את הגבול בין העסק לבין המשפחה.
כי עסק משפחתי מצליח אינו רק עסק שיודע לצמוח.
הוא גם משפחה שיודעת להישאר משפחה.