בעסקים משפחתיים כולם מדברים על תקשורת, ערכים ויחסים.
כמעט אף אחד לא מדבר על כוח.
אבל בלי להבין מי מחזיק בכוח אין משמעות לשום מבנה ארגוני.
שליטה היא היכולת לעצור החלטה.
סמכות היא הזכות לקבל החלטה.
כוח הוא מי שבפועל גורם לה לקרות או לא לקרות.
בעסק משפחתי, כשהמייסד מחליט להעביר את המושכות, שלושת אלה כמעט אף פעם לא יושבים אצל אותו אדם.
המייסד "פורש" אבל כולם עדיין מסתכלים עליו לפני החלטה גדולה.
המנכ״ל "מנהל" אבל יודע שיש קווים שאסור לחצות.
הדור הבא "אחראי" אבל בלי גיבוי אמיתי, האחריות היא מלכודת.
הטעות הנפוצה ביותר שאני רואה היא עברת תפקידים בלי העברת כוח.
זו לא העברה, זו התחמקות.
וכשאין בהירות מי מחליט באמת:
- הנהלה מפחדת לקחת סיכונים
- החלטות מתעכבות
- אנשים חזקים עוזבים
- והעסק נכנס לקיפאון שקט
לא משבר, לא פיצוץ אלא פשוט שחיקה.
עסק משפחתי לא צריך יותר הרמוניה. הוא צריך בהירות של כוח:
- מי מחליט
- על מה
- ומתי
גם אם זה לא נעים.
אם יש משהו אחד שמייסד צריך להשאיר אחריו זה מבנה סמכות שעובד גם כשהוא לא בחדר.