הבן שלי חכם, אבל לא מנהל

אחד המשפטים שאני שומע לא מעט מבעלי עסקים משפחתיים הוא:
"הוא חכם, מוכשר, יש לו לב זהב – אבל הוא פשוט לא מנהל."

לפעמים מדובר בבן. לפעמים בבת. לפעמים אפילו בשני הילדים יחד.
וכשהעסק הוא גם המשפחה – זו לא רק בעיה ניהולית, אלא דילמה רגשית עמוקה.

כי מה עושים כשיש רצון להעביר את העסק לדור הבא –
אבל גם הבטן יודעת: זה עלול להיגמר לא טוב?

ממשיכים כרגיל ו"סוחבים"?
מצמידים בן משפחה למנהל חיצוני (ואיך הוא יקבל את זה)?
אומרים משהו – וסופגים פיצוץ?
או שותקים – ונותנים לעסק להישחק?

החדשות הטובות: יש דרך אחרת.
יש דרך לכבד את הבן (או הבת), לחזק את הקשר המשפחתי, וגם לשמור על העסק.

איך?
– מיפוי כישורים אמיתי ולא שיפוטי
– הפרדה בין אהבה לבין תפקיד
– בניית תהליך הדרגתי ומכבד – גם אם מגיעים למסקנה ש"הוא לא זה"
– ולעיתים – מציאת תפקיד שכן מתאים, גם אם זה לא המנכ"לות

בעסק משפחתי, ההחלטות הכי קשות הן גם הכי אישיות.
אבל אם מקבלים אותן נכון – הן שומרות גם על המשפחה וגם על העסק.